שובו של הShaper- דני נאות
לאחרונה דני נאות, בן 53, שהיה אחד ממקימי המפעל כפי שהוא היום, חזר לשייף גלשנים במפעל של אולטרה וויב. לאלו שלא מכירים מדובר באחד השייפרים עם הכי הרבה ניסיון, מבחינת מספר הגלשנים שהוא שייף, בארץ!!! קצת רקע על דני... דני נולד בבאר שבע הרחק מהים ולאחר שירותו הצבאי יצא לטיול בקליפורניה, ארה"ב, שם רכש את הגלשן הראשון שלו. כמובן שהיה מדובר בסינגל פין (גלשן חרב אחת) פין טייל (זנב שפיץ) שהתאים לגלים הארוכים בפוינטים החלולים בקליפורניה של אז. כשדני חזר לארץ הוא עבר למרכז והתחיל לגלוש בקאנטרי בת"א (מנדרין) שם הוא פגש את החברה שהיו אז צעירים ממנו במעט, בני 15-18, רני הדרי ואחיו, זולר מוסה ועוד כמה חברה. עם הזמן יצא לדני להתחבר עם המקומיים שראו את האהבה שלו לים, בעוד שהחברה הצעירים התחילו לעבור לגלשנים מתקדמים יותר שכן אז בדיוק בתחילת שנות השמונים התחילו להיכנס הטווין פינים (גלשני שתי חרבות) דני העדיף להישאר עם הסינגל פין הנאמן. החברה הצעירים של אז, בדומה להיום, היו רעבים לגלים ולא פיספסו אף סוול ותמיד חיפשו חידושים. דני הגיע לאולטרה וויב דרך מוסה אותו הכיר בחוף, מוסה הציע לו להתחיל לשייף, דני הסכים וכך החל שיתוף הפעולה לפני למעלה מ20 שנה.
דני נאות
דני נאות
דני איך הגעת לשייף גלשנים?
באותה תקופה גלשתי והתחברתי עם החברה מהקאנטרי. מוסה הציע לי להיכנס למפעל לעבוד איתו ואני כמובן הסכמתי, התחלתי לעבוד עם עוד בחור בשם עילם בייל, בהתחלה עשיתי המון סנדינג ופוליש בתור התחלה. זה היה בתחילת שנות השמונים.
תתאר איך זה היה בהתחלה?
היה מבנה בחוף הקאנטרי שבו עבדתי ביחד עם מוסה כשנתיים. לאחר מכן נסענו שנינו לארה"ב לנסות וללמוד את הרעיונות החדשים שהיו קיימים בתעשיית בניית הגלשנים שם. ארה"ב באותה תקופה הייתה חוד החנית בתעשיית הגלישה ואנחנו התארחנו אצל כמה חברות כגון:South Shore, GNS, Clark Foam . בזמן שהיינו שם למדנו גם על חומרים חדשים ויצרנו קשרים שמשמשים את המפעל עד היום. כשחזרנו לארץ עברנו לתל אביב לתקופה של כשנתיים ולאחר מכן עברנו לצומת אכדיה, יש לזכור שבזמנו כל אזור התעשיה היה אדמת כורכר עד הים. באותה תקופה עבדנו במפעל אני בסנדינג ובפוליש, מוסה שייף, ועודד שקד עשה גלאס וצבע קצת יותר מאוחר הצטרף גלי זינר בתור איש השיווק. לאחר מכן עברנו לבניין שבו נמצא המפעל היום, בסביבות שנת 87, והצטרף אלינו עומר רבוס שעושה את הסנדינג במפעל עד היום. כיום הרוב נעשה על ידי מכונות אבל אני אישית תמיד אהבתי עבודה אגרסיבית עם כלים גסים ולהוריד הרבה חומר מהגלשן, זה החלק שאני הכי אוהב בשיוף עד היום.
מהו סוג הגלשנים שעליו אתה הכי אוהב לעבוד?
אם יש גוש טוב אז זה לא משנה כל כך, העיקר שהגוש יהיה מחומר טוב ושיהיה נוח לעבוד עליו. בדומה לאומנות הפיסול איכות החומר גלם נורא היא מרכיב מאד חשוב בתוצאה הסופית. מבחינת סוג הגלשן אני כמובן הכי אוהב לעשות את הShortboard כי זה התחום בו יש לי הכי הרבה ניסיון. כמובן שיש הרבה סוגים שונים של Shortboards והשינויים שהגלשן הרדיקלי עבר בשנים האחרונות הם משמעותיים אבל הבסיס הוא אותו בסיס כך שבתחום הזה יש לי המון ידע ואת היכולת להגמיש את עצמי לרצון הלקוח.
איזה השגות יש לך על ה-EPS?
הEPS הוא חומד שיש לו המון יתרונות בגלים הקטנים של הארץ מבחינת הקלות והציפה שלו. בעבר, היתרון שלו היה גם החיסרון שלו אבל כעת הEPS החדש יותר דחוס ויותר כבד כך שהוא מאד דומה ל Polyurethane ( החומר שממנו עשו את כל הגלשנים עד לא מזמן) אבל הוא יותר חזק, זה בעיקר בגושים של השנה האחרונה. הוא יותר נוח לעבודה מכיוון שקשה ליצור איתו שקעים בזמן השיוף, יש יותר אפשרות להשקיע כוח מכיוון שהוא דחוס יותר ויותר אחיד מבחינת החומר שיורד ממנו בזמן העבודה. החיסרון שלו כמובן הוא שהוא דורש יותר מאמץ וזמן בעבודה.
מה השגותיך לגבי ההתקדמות המטאורית שיש בעשור האחרון בתחום הייצור בגלישת הגלים?
לדעתי זה די תקוע מבחינת הציפויים והחומרים שבהם משתמשים. אם יפסיקו להשתמש בPolyurethane אז שיטות העבודה בתחומים האחרים ובעיקר בתחום הEPOXY ישתפרו. למרות כל זאת, כיום עדיין הרוב הגדול של הגלשנים עשוי מPolyurethane. אני מניח שהמכונה היא האבולוציה הכי משמעותית בתחום ייצור הגלשנים כיום. שינוי נוסף שאני ער אליו בשנים האחרונות היא שאנשים יותר מבינים מה הם רוצים וזה מביא לכך שכיום ישנה המון הקפדה על הדרישות. כמו כן, אני שם לב שעם הזמן אנשים מחפשים גלשנים יותר ויותר דקים. כיום כל החשיבות של הגלשן נעוצה בתחתית שלו עם הConcave (הקימורים בתחתי הגלשן) ובRocker (הקימור של הגלשן בזנב ובחרטום).
דני נאות
דני נאות
שובו של הShaper- דני נאות
לאחרונה דני נאות, בן 53, שהיה אחד ממקימי המפעל כפי שהוא היום, חזר לשייף גלשנים במפעל של אולטרה וויב. לאלו שלא מכירים מדובר באחד השייפרים עם הכי הרבה ניסיון, מבחינת מספר הגלשנים שהוא שייף, בארץ!!! קצת רקע על דני... דני נולד בבאר שבע הרחק מהים ולאחר שירותו הצבאי יצא לטיול בקליפורניה, ארה"ב, שם רכש את הגלשן הראשון שלו. כמובן שהיה מדובר בסינגל פין (גלשן חרב אחת) פין טייל (זנב שפיץ) שהתאים לגלים הארוכים בפוינטים החלולים בקליפורניה של אז. כשדני חזר לארץ הוא עבר למרכז והתחיל לגלוש בקאנטרי בת"א (מנדרין) שם הוא פגש את החברה שהיו אז צעירים ממנו במעט, בני 15-18, רני הדרי ואחיו, זולר מוסה ועוד כמה חברה. עם הזמן יצא לדני להתחבר עם המקומיים שראו את האהבה שלו לים, בעוד שהחברה הצעירים התחילו לעבור לגלשנים מתקדמים יותר שכן אז בדיוק בתחילת שנות השמונים התחילו להיכנס הטווין פינים (גלשני שתי חרבות) דני העדיף להישאר עם הסינגל פין הנאמן. החברה הצעירים של אז, בדומה להיום, היו רעבים לגלים ולא פיספסו אף סוול ותמיד חיפשו חידושים. דני הגיע לאולטרה וויב דרך מוסה אותו הכיר בחוף, מוסה הציע לו להתחיל לשייף, דני הסכים וכך החל שיתוף הפעולה לפני למעלה מ20 שנה.
ותודה למוסה ולגלשני אולטרה וויב
דני נאות
דני נאות
דני איך הגעת לשייף גלשנים?
באותה תקופה גלשתי והתחברתי עם החברה מהקאנטרי. מוסה הציע לי להיכנס למפעל לעבוד איתו ואני כמובן הסכמתי, התחלתי לעבוד עם עוד בחור בשם עילם בייל, בהתחלה עשיתי המון סנדינג ופוליש בתור התחלה. זה היה בתחילת שנות השמונים.
תתאר איך זה היה בהתחלה?
היה מבנה בחוף הקאנטרי שבו עבדתי ביחד עם מוסה כשנתיים. לאחר מכן נסענו שנינו לארה"ב לנסות וללמוד את הרעיונות החדשים שהיו קיימים בתעשיית בניית הגלשנים שם. ארה"ב באותה תקופה הייתה חוד החנית בתעשיית הגלישה ואנחנו התארחנו אצל כמה חברות כגון:South Shore, GNS, Clark Foam . בזמן שהיינו שם למדנו גם על חומרים חדשים ויצרנו קשרים שמשמשים את המפעל עד היום. כשחזרנו לארץ עברנו לתל אביב לתקופה של כשנתיים ולאחר מכן עברנו לצומת אכדיה, יש לזכור שבזמנו כל אזור התעשיה היה אדמת כורכר עד הים. באותה תקופה עבדנו במפעל אני בסנדינג ובפוליש, מוסה שייף, ועודד שקד עשה גלאס וצבע קצת יותר מאוחר הצטרף גלי זינר בתור איש השיווק. לאחר מכן עברנו לבניין שבו נמצא המפעל היום, בסביבות שנת 87, והצטרף אלינו עומר רבוס שעושה את הסנדינג במפעל עד היום. כיום הרוב נעשה על ידי מכונות אבל אני אישית תמיד אהבתי עבודה אגרסיבית עם כלים גסים ולהוריד הרבה חומר מהגלשן, זה החלק שאני הכי אוהב בשיוף עד היום.
מהו סוג הגלשנים שעליו אתה הכי אוהב לעבוד?
אם יש גוש טוב אז זה לא משנה כל כך, העיקר שהגוש יהיה מחומר טוב ושיהיה נוח לעבוד עליו. בדומה לאומנות הפיסול איכות החומר גלם נורא היא מרכיב מאד חשוב בתוצאה הסופית. מבחינת סוג הגלשן אני כמובן הכי אוהב לעשות את הShortboard כי זה התחום בו יש לי הכי הרבה ניסיון. כמובן שיש הרבה סוגים שונים של Shortboards והשינויים שהגלשן הרדיקלי עבר בשנים האחרונות הם משמעותיים אבל הבסיס הוא אותו בסיס כך שבתחום הזה יש לי המון ידע ואת היכולת להגמיש את עצמי לרצון הלקוח.
איזה השגות יש לך על ה-EPS?
הEPS הוא חומד שיש לו המון יתרונות בגלים הקטנים של הארץ מבחינת הקלות והציפה שלו. בעבר, היתרון שלו היה גם החיסרון שלו אבל כעת הEPS החדש יותר דחוס ויותר כבד כך שהוא מאד דומה ל Polyurethane ( החומר שממנו עשו את כל הגלשנים עד לא מזמן) אבל הוא יותר חזק, זה בעיקר בגושים של השנה האחרונה. הוא יותר נוח לעבודה מכיוון שקשה ליצור איתו שקעים בזמן השיוף, יש יותר אפשרות להשקיע כוח מכיוון שהוא דחוס יותר ויותר אחיד מבחינת החומר שיורד ממנו בזמן העבודה. החיסרון שלו כמובן הוא שהוא דורש יותר מאמץ וזמן בעבודה.
מה השגותיך לגבי ההתקדמות המטאורית שיש בעשור האחרון בתחום הייצור בגלישת הגלים?
לדעתי זה די תקוע מבחינת הציפויים והחומרים שבהם משתמשים. אם יפסיקו להשתמש בPolyurethane אז שיטות העבודה בתחומים האחרים ובעיקר בתחום הEPOXY ישתפרו. למרות כל זאת, כיום עדיין הרוב הגדול של הגלשנים עשוי מPolyurethane. אני מניח שהמכונה היא האבולוציה הכי משמעותית בתחום ייצור הגלשנים כיום. שינוי נוסף שאני ער אליו בשנים האחרונות היא שאנשים יותר מבינים מה הם רוצים וזה מביא לכך שכיום ישנה המון הקפדה על הדרישות. כמו כן, אני שם לב שעם הזמן אנשים מחפשים גלשנים יותר ויותר דקים. כיום כל החשיבות של הגלשן נעוצה בתחתית שלו עם הConcave (הקימורים בתחתי הגלשן) ובRocker (הקימור של הגלשן בזנב ובחרטום).
דני נאות
דני נאות
